בקטנה עלי

שם:

גלית בויאנש'ו

קהילות:

מרפאות, מטפלות, מטפלות רגשיות, פסיכולוגיות, קליניאית תקשורת, מטפלות בבע"ח

ישוב:

משגב

קצת לשבור את הקרח:

אני אוהבת הרבה דברים ובעיקר אני אוהבת לשוטט במרחבים – ללכת ככה סתם, לאו דווקא עם כוונה ותכלית... זה מאפשר לי מפגשים מעניינים עם אנשים, מחשבות, רעיונות, מראות ועוד..
איכשהו אני תמיד חוזרת עם סיפור, ממשהו שפגשתי והשאיר בי משהו...

תחומי עיסוק

יועצת חינוכית
מנחת קבוצות
פסיכותרפיסטית אדלריאנית - מתמחה

תפיסת העולם שלי

אלוהים טמון ברגעים הקטנים

ותק

הכשרה מקצועית

הסיפור שלי

באחד מימי השישי שוטטתי בין דוכני האוספים בשוק העתיקות ברחוב דיזנגוף.
בדוכן צדדי, כמעט חבוי מעיני הקהל. ערמות של תצלומים ישנים, שחור לבן, מסודרות בתוך קופסאות נעלים ישנות – היו מונחות שם. ביראת כבוד דפדפתי בהם, הרמתי אותם, העברתי עליהם את ידי, הסתכלתי על הנופים הנבטים מהם, על האנשים...
"העניים שלהם" - אמרתי לעצמי – "מספרות סיפור..." והדמיון שלי הפליג איתם אחורה בזמן, לאותו רגע בו נעמד הצלם מולם ולחץ על כפתור המצלמה והנציח את הרגע...
התמונה שלה לבושה בשמלת פרחים - צדה את עיניי, יושבת בשיכול רגלים, בתוך נוף עירוני, חיוך קטן מעטר את פנייה – "מה מתחולל בנפשה?" חשבתי – "מה היא עושה ועל מה היא חושבת? את מי היא השאירה בדרך? את מי היא פגשה שהחסיר פעימה? ומי הכעיס אותה והשאיר בליבה תקווה?
"היא מלאה ברגשות" חשבתי – בדיוק כמוני..
העברתי שוב את אצבעותיי על התמונה לשמר ולו לרגע את זיכרונה – לכל אדם יש סיפור... חשבתי...
אז מי אני? אני אדם של אנשים. ציידת סיפורים.
הסיפור שלי עובר בנקודות שונות, רוב שנותיי עסקתי בתחום החינוך עם מתבגרים. צמחתי והתפתחתי יחד איתם באחד השלבים בחייהם ובחיי.
בחלוף השנים הרחבתי את יכולותיי לתחום הפסיכותרפיה האדלריאנית.
התובנות, המחשבות והדרך שלי הומשגו – הרגשתי בבית.
הצטיידתי בהבנות פשוטות על עצמי – אני האומנית של חיי, שניתן לבחור גם אחרת...
ואת זה בחרתי להעביר הלאה...

בואי ניפגש! 

אשמח לקדם ולהתקדם

(התנאים מופיעים בתקנון האתר)

הבקשה נשלחה בהצלחה!

חומר למחשבה

לפני כשנתיים הגשמתי חלום...
אני, בן זוגי וילדיי הבוגרים יצאנו למסע משפחתי של כחצי שנה בדרום אמריקה.
כל מה שהייתי צריכה היה ארוז במוצילה שלי.
ההבנה הזו גרמה לי לזקק מה אני רוצה ואיפה אני רואה את עצמי בהמשך...