בקטנה עלי

שם:

עינת לומברוזו

קהילות:

תנועה, ספורט, מחול, עיצוב הגוף, יוגה וכו

ישוב:

הר חלוץ

קצת לשבור את הקרח:

אני עינת, אמא לשלוש בנות, בתהליך נפלא ואינסופי של דיוק והאטה.
ב 45 שנות חיי הספקתי להיות מעצבת רהיטי ילדים, מטפלת שיאצו ויועצת תזונה, בעלת עסק מצליח לאפיון והקמת אתרי אינטרנט (לומבי – אינטרנט בגובה העיניים), הפקתי כמה פסטיבלים ואירועים גדולים, אני יזמית מבטן ולידה ובעצם הדבר היחיד שהתמדתי בו לאורך השנים – זה להיות בתנועה, תרתי משמע.
וכך ברבות הימים הפכתי למאסטרית בהקשבה פנימה והמצאה של עצמי מחדש.
החיבור לעולם התנועה התחיל בגיל 6, רקדתי בילדותי ובנעוריי עד הצבא, המשכתי כצעירה מפזזת במסיבות טבע, כאמא טרייה שחזרה לריקוד דרך השבטי והנשי וכאישה כבר פחות צעירה, שהבינה אחרי עשור מול המחשב שהסטגנציה בלתי נסבלת ומשהו כבר לא מדויק.
לפני שנתיים החלטתי לממש את התשוקה שלי לריקוד, השתתפתי בקורס הכשרת מורים לאימפרוביזציה ובסדנאות תנועה נוספות, בחיפוש אחר הדרך הייחודית לי, בה אני רוצה להניע אנשים.
הדבר שהכי מעניין אותי להעביר הלאה לנשים שבאות לרקוד אתי בסדנאות: זו היכולת להתחבר פנימה, למעיין הפנימי שלך, למקור התשוקה, היצירה והריפוי הקיימים בכל אחת מאיתנו ולעודד אותך לרקוד את הטבע שלך באמת.

תחומי עיסוק

מנחת סדנאות תנועה - אימפרוביזציה בתנועה ותנועה טבעית.
כותבת בלוג וכותבת עבור אנשים
יזמית

תפיסת העולם שלי

הגוף שלנו הוא הממשק,
הגשר בין העולם הפיזי ועולמנו הפנימי הרוחני.
לכן, אני רואה בו מפתח קסמים לתיבת האוצרות הפרטית שלנו.
להיות קשובה לגוף,
לדעת לקרוא את מפת הסימנים בין עונג לכאב,
לשים לב כיצד הגוף נע במרחב, בא במגע,
האם הוא עייף, רעב, כואב, מה מזיק לו ומה עושה לו טוב.
הרי לגוף שלנו יש שפה כל כך עשירה והוא לא מפסיק לדבר אלינו.
'להיות בגוף' זה כמו להסתובב בעולם עם זוג עיניים נוספות,
עיניים פנימיות המאומנות בתפיסת הקטנה שבתחושות.
כמו לתפוס את החבל בשני הראשים,
של החוץ והפנים,
וכששני אלה נפגשים קורה קסם, שינוי, טרנספורמציה עדינה
והבנה בהירה שבריקוד הזה יש שניים,
שגם גופי קשוב אליי
ומשיב לי מנה אחת אפיים.

ותק

הכשרה מקצועית

הסיפור שלי

לפני 3 שנים נקלעתי למצב דיכאוני מאוד, מצאתי את עצמי גרושה עם 3 ילדות, בלי עבודה קבועה, בודדה, ללא שותף אמתי למסע. באחד מרגעי הייאוש הגדולים שלי, גררתי את עצמי לסטודיו וכמעט הכרחתי את עצמי לרקוד. היה בכך משהו משחרר וכך, כל שבת שנייה, כשהבנות היו עם אבא שלהן, הייתי שוב מסתגרת בסטודיו שלי ורוקדת: רוקדת את הכאב, הבדידות והקושי המטורף.
מפעם לפעם הריקוד היה ארוך יותר ומשמעותי, מצאתי את עצמי מתיישבת מיד אחרי הריקוד בוכה, צוחקת, וכותבת.
היו רגעים בזמן הריקוד, שבתוך כל הכאוס הזה של חיי, הרגשתי מאושרת, שמחה. כך גיליתי את הכוח העצום שיש בי גם כשנראה שאינו בנמצא, כך גיליתי את הריפוי שבתנועה.
זו היתה נקודת מפנה בחיי המקצועיים ובכלל. הבנתי שהתנועה עבורי היא דרך חיים, דרך לריפוי, הגשמה ויצירה והחלטתי שאני סוללת לעצמי דרך מקצועית חדשה שבה אוכל להיות כמה שיותר בקרבת אנשים, בתנועה וביצירה.

בואי ניפגש! 

אשמח לקדם ולהתקדם

(התנאים מופיעים בתקנון האתר)

הבקשה נשלחה בהצלחה!

חומר למחשבה

מוזיקה - אחד ממקורות ההשראה הגדולים בחיי.
הקטע הספציפי הזה ליווה אותי הרבה מאוד במסע פנימה.