בקטנה עלי

שם:

ריקי שרון

קהילות:

אמנות חזותית, ציור, רישום, איור, צילום, פיסול, גרפיקה, קעקועים, אמנות יוצרת

ישוב:

מעלות

קצת לשבור את הקרח:

הי! בת 37, נשואה + ילדה בת 7, אוהבת מאוד את הטבע (מושבניקית במקור אלא מה...) מה לא יודעים עלי..? שהצעתי לבעלי נישואים :)

תחומי עיסוק

צילומי הריון
צילומי משפחה
צילומי תינוקות
צילומים בסגנון טבעי
צילומי תדמית
צילומי מוצר
צילומי אוירה

תפיסת העולם שלי

לתפוס את הרגע של היום בשביל ההיסטוריה של המחר

ותק

הכשרה מקצועית

הסיפור שלי

אני מגיעה מעולם העיצוב, סיימתי לימודי עיצוב גרפי ותקשורת חזותית במכללת תילתן שבחיפה ולאחר תקופה של כמעט 10 שנים בתחום, בערה בי התשוקה לעשות משהו מעבר למסך המחשב. מאחר וצילום היה חלק ממני כל ימי חיי, החיבור היה בלתי נמנע. עשיתי קורס צילומי סטודיו מקצועיים ויצאתי לדרך בינואר 2012.

עם הזמן יותר ויותר גיליתי את האהבה האמיתית שלי והיא צילומי חוץ בטבע. בתור מי שמתגוררת בגליל, אני חושבת שהטבע הוא תפאורה מושלמת, מעוררת השראה, אשר מכניסה אוירה קסומה במיוחד לתמונות. אני מאוד מאמינה בצילומים טבעיים ולא מאולצים ולכן סגנון הצילום שלי הוא עדין, רך ורומנטי.

בעצם הצילום ליווה אותי מהילדות שלי והיה חלק מאוד חשוב . ולמה בעצם? אני בת זקונים.
נולדתי אחרי 3 בנים, בהריון מאוד לא מתוכנן. הפרש הגילאים ביני לבין האחים שלי היה כ"כ גדול, שאת רוב הילדות שלי בבית ביליתי רק עם אמא ואבא, שכן האחים שלי כבר גדלו ועזבו את הקן. הרבה פעמים מצאתי את עצמי לבד. תמיד הייתי האחות הקטנה והקשר עם האחים מעולם לא היה חזק מאוד מפאת הפער הגדול בינינו…
אבל בימים שבהם הרגשתי בודדה, הייתי יושבת ופותחת את אלבומי התמונות של המשפחה. תקופות שלא זכרתי, ארועים שנשכחו ועוד, היו חוזרים לחיים פתאום. ויחד איתם חזרה תחושת השייכות.

איך שאחי הצטלם איתי על האופנוע החדש שלו,
איך אמא שלי היתה כשהייתי אצלה בתוך הבטן בציפייה,
איך היא חיבקה והניקה אותי כשהייתי רק בת חודשיים,
איך הלכנו כולנו לים ולטיולים שאבא שלי ז"ל כ"כ אהב…

וכל פעם זה מילא אותי קצת ועוד קצת. הנה – מפה באתי. לכאן אני שייכת. זאת המשפחה שלי. זה חיבר אותי לעצמי וזה חיבר אותי לקשר שלי איתם, אבל הכי חשוב… זה נתן לי ביטחון. ביטחון של בית שאין שני לו.

בואי ניפגש! 

אשמח לקדם ולהתקדם

(התנאים מופיעים בתקנון האתר)

הבקשה נשלחה בהצלחה!

חומר למחשבה

"זמן אבוד לעולם לא יימצא שוב" - בנג'מין פרנקלין"
למצות כל רגע. לחיות את ההווה. לשמור על החוויות והזכרונות שלנו - תמיד.